מאירפלד השקעות ונהול בע"מ ואח' נ' שטירון השקעות בע"מ ואח'

החלטה

ביום 6.10.13, נתן ביהמ"ש צו מניעה זמני, אשר אסר על המשיבים בעצמם או באמצעות אחרים להיכנס או להכניס כל חפץ אל השטח הנדון, אשר מוחזק בידי המבקשות והידוע בתור גוש 11191 חלקה 54 וחלק מחלקה 53 , גוש 11191, ככל שהשטח הנדון נמצא במקצתו גם בחלקה זו.

הצו ניתן לבקשת המבקשות ונקבע דיון במעמד שני הצדדים. דיון זה התקיים בתאריך 14.10.13 ובמהלכו שמעתי את חקירתם של המצהיר מטעם המבקשות מר מאירפלד ואת המצהיר מטעם המשיבים המשיב מס' 1 שהינו גם הבעלים של המשיבה מס' 2.

עלי לציין, כי הועמד בפני במסגרת התשובה המאוד מפורטת של המשיבים לבקשה, גם מפה מיצבית של מודד, אפריים לבנברג , אשר התייחסה לשטחים השייכים למשיבים ולשטחי "המריבה" אשר מוחזקים ע"י המבקשות. על מנת להשלים את תמונת כתבי הטענות שעמדו בפני ביהמ"ש אציין, כי בנוסף הוגשה תגובה לתגובת המשיבים ע"י המבקשות אשר לא עמדה בפני במעמד הדיון.

למעשה, לאחר שמיעתם של המצהיר מטעם המבקשות והמצהיר מטעם המשיבים ניתן היה להערכתי להגיע להסכמה והיא אף צויינה בפרוטוקול ביהמ"ש מיום 14.10.13.

מקובלת היתה עלי לחלוטין הצהרת ב"כ המשיבים בע"מ 6 לפרוטוקול ביהמ"ש שורות 1-4 אשר ציין ש"בכפוף להצהרת מנהל המשיבות, כי לא תעשה כל בנייה מכל סוג בשטח המוגדר "חדר זכוכית" לרבות חדר הקירור, והמסומן כך במפה המייצבית שהוצגה לעד ונעשתה ע"י המודד לבנברג, יבוטל צו המניעה והמשיבות יוכלו לעשות כל בניה בחלקה 53 ובחלקה 123 הנמצאת בבעלותם. ולעניין ההוצאות אבקש לטעון. "

החלטה זו הייתה נראית בעיניי מאוזנת לחלוטין, שכן היא שומרת על הזכות הקניינית של המשיבות לבנות בשטחן על פי היתר בניה שהוצא כחוק, ומצד שני איננה מפרה את הסטטוס קוו הקיים אל מול המבקשות אשר יצטרכו להוכיח בתיק העיקרי את זכות החזקה שלהם אשר נקנתה עפ"י בקשתם בצו המניעה ועל פי הצהרת המצהיר מטעמם, הן ע"י רכישת השטח נשוא המריבה ע"י אביו המנוח של המצהיר אל מול הבעלים של השטח, והן ע"י השנים הרבות שבהם הותר לו זכות השימוש במקום ללא טענות שהיו מצד בעלים כאלה או אחרים.

דא עקא, שבניגוד לעמדת המבקשות היה הצו שביקשו נשוא החלטה זו צו גורף ואני בהחלט מסכים עם האמור בסעיף 14 לתשובת המשיבות בבקשתם לביטול צו המניעה, דבר העולה בקנה אחד עם החקירות שהיון בביהמ"ש, ואני מצטט : "זה המקום לציין, כי צו המניעה הזמני שיצא תחת ידיו של ביהמ"ש התייחס לא רק לאותו שטח הנמצא בבעלות המשיבה 1 ואשר לגביו טוענים המבקשים שיש להם זכות שימוש, אלא משום מה הצו הוחל גם על העבודות שלכאורה מבצעים המשיבים בחלקה 54 החלקה בבעלות המבקשים למרות שבבקשה ובתצהיר לגופה כלל לא נטען שקיימת חריגה בחלקה זו. "

עוד עלי לציין, כי בניגוד לאמור בעדות המצהיר מטעם המבקשות היה כאן בהחלט שיהוי בפניה לביהמ"ש בבקשה לצו מניעה. לא הוכח , ואני נותן אמון בגרסת המשיבים, כי לא היתה כוונה להרוס או לבנות את אותו חלק המוגדר "חדר הזכוכית" ואותם X (איקסים), אשר מופיעים כסימונים על גבי הריצוף במקום (ראה תמונות שצורפו בהקשר זה) נועדו אך ורק לביצוע מדידה כפי שהוסבר לי. בפועל, פנו המבקשות לביהמ"ש לאחר שעשו ופעלו בסעד עצמי שבמהלכו עצרו את הטרקטורים שהתחילו את פעולות הבניה בגופם, כאשר מדובר בכלל בשטח שהינו שטח שהיה מותר למשיבים לפעול בו ולא היתה הצדקה להחיל היה לגביו את הצו.

כאן המקום לומר כי המחלוקת בין הצדדים שמכוחה לא נתקבלה הצעת ב"כ המשיבים, המקובלת עלי, נגעה לאותו חלק משולש שנמצא בנספח מב/1 (מפה מיצבית – המודד מטעם המשיבים), כאשר מדובר בסלע, במעין מערה, שנטען כי היו שם אורות, שתילים ועציצים שהמשיבים עקרו, וכי סלע זה מהווה את הגבול שבין שתי החלקות ועל פי טענת המבקשות, היה בחזקתם כאשר ביהמ"ש מופנה להלכות בנוגע "לחזקה" במקרקעין, כעולה מתגובתם בכתב של המבקשות לתגובתם של המשיבים).

הבקשה של המבקשות הייתה להחיל את הצו המסוייג בהתאם לעמדת ביהמ"ש גם על אותו חלק זה, לכך התנגדו המשיבים בכל תוקף תוך טענה שהמצהיר מטעם המבקשות עצמן, העיד שאין לו זכויות בקרקע זו וכי לא הוצג כל מסמך נגדי למסמך המדידה שהוצג ע"י המשיבים בתגובתן המפורטת בביהמ"ש, לפיהן מדובר בשטח הנמצא בחזקתו.

קראתי את התשובה לתגובת המשיבים לבקשה למתן צווי מניעה זמניים ולא מצאתי כל אסמכתא לכך כי עלי להרחיב את הצו גם לגבי שטח זה. שטח שלא הוכח ולו לכאורה, ולפחות כאשר מדובר בסעד ביניים להבדיל מהתיק העיקרי, כי למבקשות יש זכויות קנייניות בו.

אשר על כן אני דוחה עמדה זו של המבקשות. אני מבטל את צו המניעה שניתן ביום 6.10.13 , שהיה צו גורף ופגע במשיבים שלא לצורך ונותן החלטה אחרת אשר תעמוד בתוקפה עד מתן החלטה אחרת ע"י ביהמ"ש.

ההחלטה הינה:

לא תעשה כל בניה, מכל סוג בשטח המוגדר חדר הזכוכית לרבות חדר הקירור, והמסומן כך במפה המייצבית שנעשתה ע"י המודד לבנברג.

המשיבים יוכלו לעשות כל בניה בחלקה 53 ובחלקה 123 הנמצאת בבעלותם.

אני סבור שהצו הגורף שניתן והעמידה שלא לצורך על עניינים שלא הוכחו צריכות לזכות את המשיבים בהוצאות משפט.

אני מעריך את ההוצאות בשים לב לתוצאה אליה הגעתי, בסכום של 5,000 ₪ + מע"מ.

סכום זה אני מעכב תשלומו עד למתן הכרעה בתיק העיקרי ובהתאם לתוצאה.

המזכירות תנווט את התיק העיקרי לאחר הגשת כתבי הטענות לטיפול שופט.